הסיפור שלנו

שמי ינון ואני האיש שמאחורי דופטן.

כשסיימתי כיתה ט' המורה אמר להורים שלי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים כדי להמשיך. החלטתי שאני עושה מבצע, משקיע, ואת השנה הזו סיימתי עם שתי תעודות הצטיינות. אבל אז, כמו שקורה להרבה אנשים עם הפרעת קשב, אחרי שמגיעים ליעד, המוטיבציה להתמיד נעלמת. שנה אחרי שהראיתי לכולם שאני יכול "לממש את הפוטנציאל", נשרתי מהלימודים.

בגיל 16 עזבתי את הישיבה והתקבלתי לעבודה בבית טבע. עם הזמן נהייתי עוזר מנהל. בהתחלה הייתי תמים. האמנתי שהתוספים שמוכרים בחנות הם הסוד לחיים טובים, בריאים וארוכים. אבל ככל שעבדתי שם יותר זמן, פגשתי עוד ועוד לקוחות שחזרו לחנות עם תוספים שקנו, אמרו "הכדורים האלה לא עוזרים לי", ולא קיבלו שום החזר או מענה. הייתי מתוסכל. הצרתי על מה שראיתי כגזל ממון וגם גזל דעת והחלטתי שכאשר אקים חברה בתחום, היא תהיה קשובה ללקוחותיה ותעבוד רק עם חומרים שנבדקו מחקרית ושהוכח שבאמת עובדים.

בינתיים התגייסתי לצבא, שירתתי בפלוגת החילוץ של פיקוד העורף, וכשהשתחררתי פתחתי חברה לייבוא חומרי גלם לתעשיית התרופות. בעודי מנסה לצלוח את אתגרי העסק הטרי, הרגשתי שאני טובע בהררי הבירוקרטיה, הרשימות והמטלות – וחייב למצוא איך לעזור לעצמי להתרכז ולשמור על סדר וארגון. חזרתי לבית הטבע וחיפשתי מזור על מדף התוספים. ניסיתי מוצר אחד, מוצר שני, מוצר שלישי, עם תקוות גדולות בכל פעם מחדש, ושום דבר לא עזר לי להתמקד. חוויתי את מה שהלקוחות תיארו לי שקורה להם, והחלטתי שזה הזמן לעשות מעשה.

בגלל שלמדתי בישיבה לא זכיתי ללמוד לימודי ליבה, אבל לימוד הגמרא בהחלט מפתח את השקדנות ואת כישורי הלמידה. כך מצאתי את עצמי קורא בעיון ובסקרנות את עבודותיהם פורצות הדרך על המוח וההתנהגות האנושית של מומחים בעלי שום עולמי, ביניהם חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן, פרופ' ג'רלד זלטמן מאוניברסיטת הרווארד, והנוירולוג פרופ' אנטוניו דמסיו, חוקר רגשות וקוגניציה מאוניברסיטת דרום קליפורניה, וגם זכיתי להתייעץ עמם וללמוד מהם מעט באופן אישי.

למדתי על דופמין, מוליך-עצבי (נוירוטרנסמיטר) המשפיע מאד על התפקודים הניהוליים שלנו, ועל יכולות כמו קשב, מוטיבציה, ריכוז, זיכרון, מיקוד, אימפולסיביות ועוד. הבנתי שהתוספים שניסיתי לא עבדו כי הם לא השפיעו על רמות הדופמין. 

איך אפשר להעלות את רמת הדופמין? למדתי שאחת הדרכים היא להיעזר בתרכובת Alpha GPC Choline, המשמשת כחומר גלם לייצור דופמין. אבל העלאת רמת הדופמין היא רק חלק מהפתרון, האתגר האמיתי הוא לייצר מוצר שישמור על רמות יציבות של דופמין לאורך זמן. כדי לגרום לזה לקרות, צריך למצוא דרך להשפיע ישירות על חומר נוסף, אנזים בשם MAO-B, או בשמו המלא מונו-אמין-אוקסידז-בי, שמוריד את רמת הדופמין. הבנתי שהמוצר שאפתח יצטרך לעמוד בשני המבחנים: גם לספק לגוף חומר גלם לייצור דופמין, וגם לעכב את האנזים MAO-B, כך שהדופמין יישאר יציב למשך שעות רבות.

אז איך עושים את זה? בסקירת הספרות שערכתי גיליתי שאחד החומרים שמעכבים את האנזים MAO-B הוא מיצוי של שיבולת שועל ירוקה, חומר שלא הכרתי עד אז, ושהחל לסקרן אותי יותר ויותר. האם יתכן ששיבולת שועל ירוקה, וליתר דיוק, אחד החומרים שבה, איזו-ויטוקסין, היא המפתח לשיפור רמות הריכוז שלנו?

בחיפושים אחר שיבולת ירוקה, הגעתי לחברת "פרוטרום", חברה ישראלית בינלאומית המפתחת חומרי גלם לתעשיית המזון ופגשתי את מנהל הפיתוח ד"ר איתי שפט שליווה אותי באדיבות לאורך הדרך. באותן שנים "פרוטרום" למטרה אחרת לגמרי, שקדה על פיתוח של זן מיוחד של שיבולת שועל שנבחרה מבין סקירה של 31 זנים שונים של שיבולת שועל ונמצאה כבעלת ההשפעה החזקה ביותר על האנזים MAO-B ועל התפקוד הקוגניטיבי.

וכך לבסוף שילבנו שני חומרים מרכזיים: התרכובת   Alpha GPC Choline, המשמשת כחומר גלם לייצור דופמין בגוף, ושיבולת שועל ירוקה פראית, אשר שומרת על הדופמין יציב.

לאחר שקיבלנו גם את כל האישורים של משרד הבריאות, פניתי ל"מעבדות צמחי מרפא", שבלי הרצון הדחיפה והסיוע האדיר שלהם לא היינו מצליחים במשימתנו ואחרי שנים של פיתוח ועמל רב, ייצרנו סוף סוף בגליל את הכמוסות הראשונות.

ואז הגיע מבחן האמת: הקהל הישראלי. הכנתי רשימה של אנשים שאני מכיר, שידעתי שמתמודדים עם קשיים בקשב, במוטיבציה, בתכנון ובריכוז, והצעתי להם לנסות דופטן. התגובות שלהם היו עוצמתיות ממה שיכולתי לשער. הורים אמרו שהילדים שלהם מתרכזים ורגועים, אבל עם דופטן הם לא מחזירים הביתה את הסנדוויץ'. אמא לילד מירושלים סיפרה בקול רועד שלשם שינוי, הרבי לא צעק עליו. פועל בניין שניסה אותו אמר שלראשונה בחייו הוא קרא כתבות שלמות בעיתון.

חשבתי לפנות גם לאנשים מוכרים ולהציע להם לנסות. הראשון שפניתי אליו היה אברי גלעד, שניסה את הדופטן וחזר אלי נרגש. זמן לא רב אחר כך כבר נהיינו שותפים.

כעת אנחנו גאים להשיק את דופטן®, ולצרף גם אתכם למסע שלנו.

זה הסיפור שלנו, ויכול אולי להיות גם פרק חדש בסיפור שלכם.

מוכנים לנסות?