הרבה הורים מרגישים שמשהו "לא מסתדר" כבר בגיל 4 או 5 – הילד לא מצליח לשבת אפילו לרגע, מוסח מכל דבר, מתקשה להבין גבולות. השאלה שעולה היא: האם זה גיל שמתאים לאבחון?
התשובה מורכבת – אבל חשובה.
📌 קודם כל – אפשר, אבל בזהירות
אבחון ל־ADHD בגיל הגן (4–6) הוא בהחלט אפשרי, אבל נעשה בזהירות רבה, כי בגיל הזה טווח ההתנהגויות שעדיין נחשב "נורמלי" הוא רחב מאוד.
לדוגמה:
ילד אחד יושב בשקט במפגש ומצייר במשך שעה
ילד אחר קם, שואל שאלות, שוכח למה קם, מדבר תוך כדי, קופץ…
שניהם יכולים להיות ילדים בריאים לחלוטין – אבל אם ההתנהגות של הילד מפריעה להשתלבות שלו או בולטת מאוד ביחס לשאר הילדים – זה דגל אדום.
🔍 מתי כן כדאי להתחיל תהליך?
כשהילד לא מצליח להישאר במסגרת – אפילו לא ל־10 דקות
כשהגננת מעידה על קושי קבוע בהיענות להנחיות
כשההורים רואים קושי תפקודי גם בבית – אי שקט, התפרצויות, קושי בשינה, מוסחות קיצונית
במצבים כאלה, אפשר לפנות לרופא התפתחותי, פסיכיאטר ילדים או נוירולוג ילדים כדי להתחיל הערכה – גם אם לא יינתן מייד אבחון רשמי.
🧠 מה כולל האבחון בגיל צעיר?
ראיון עומק עם ההורים על הרקע ההתפתחותי
שאלונים לצוות הגן (למשל Conners)
תצפיות או אינטראקציה קלינית עם הילד
לעיתים – מבחן ממוחשב כמו MOXO
💬 ניסיון מהשטח:
מטפלים רבים מספרים שלא תמיד צריך "לתת אבחנה" בגיל צעיר – לפעמים מספיק לזהות את הכיוון, לתת המלצות, ולעקוב.
ילד שקשה לו היום לא בהכרח יהיה "מאובחן ADHD" מחר. אבל כשיש דפוס חוזר שמפריע לו לחיות טוב – לא כדאי לחכות שייכשל כדי לעזור לו.