טכנית, רופא משפחה או פסיכיאטר יכול לרשום תרופה ל־ADHD גם בלי אבחון רשמי, אם הוא מכיר את הילד ויש תיעוד של קושי מתמשך.
אבל ברוב המקרים – מומלץ מאוד לא לוותר על אבחון מסודר. לא רק בשביל הקובץ הרפואי, אלא כדי להבין את התמונה המלאה:
אולי זו בכלל חרדה שנראית כמו מוסחות?
אולי הקושי נובע מבעיה שפתית או תחושתית?
אולי יש מרכיב רגשי או משפחתי שדורש התייחסות אחרת?
🧩 מניסיונם של פסיכיאטרים ואנשי חינוך – דווקא אצל ילדים צעירים, האבחון עוזר למקד לא רק את התרופה, אלא גם את הדרך לתמוך בילד: איזו מסגרת מתאימה לו, איזה סוג תגובה משפר את מצבו, ואיפה נדרש שינוי סביבתי.
👶 אם הרופא מציע לנסות תרופה "רק לתקופה קצרה" בלי אבחון – חשוב להבין למה.
אם המצב דחוף (למשל, הילד עלול להיפלט ממסגרת), זה אולי מהלך זמני. אבל לאורך זמן, אבחון איכותי הוא מפתח להבנה, לא רק לאישור תרופה.