מה ההבדל בין אבחון ADHD בילדים ובין אבחון במבוגרים — האם השתנות הביטוי או השכיחות משפיעה על הגישה?

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב נוירו־התפתחותי שמלווה את האדם לכל אורך חייו, אבל הצורה שבה היא מתבטאת בילדות שונה לעיתים קרובות מהאופן שבו היא נראית בבגרות.

אצל ילדים

• התסמינים הבולטים הם לרוב היפראקטיביות ואימפולסיביות – תנועה מתמדת, קושי לשבת בשקט, קריאות ביניים בשיעור, רצון תמידי "להיות בתנועה".

• הקושי בקשב מתבטא בשכחה של מטלות, איבוד חפצים, והסחות דעת מהירות גם מפעילות אהובה.

• הסביבה (הורים, מורים) לרוב זו שמזהה את הקושי ופונה לאבחון.

אצל מבוגרים

• ההיפראקטיביות הגופנית פוחתת, ובמקומה מופיעה לעיתים אי־שקט פנימי – תחושה מתמדת של "עומס בראש" או צורך לעבור ממשימה למשימה.

• הקשיים מתמקדים יותר בניהול זמן, ארגון, ותכנון לטווח ארוך – למשל דחיינות כרונית, קושי לעמוד בלוחות זמנים, או קושי לשמור על סדר בעבודה ובבית.

• רבים מהמבוגרים מגיעים לאבחון רק אחרי שילדיהם אובחנו, או בעקבות קשיים מתמשכים בקריירה וביחסים בין־אישיים.

הגישה לאבחון

• בילדים – מתבצעת בדרך כלל על ידי פסיכיאטר ילדים, נוירולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי, תוך שיתוף הצוות החינוכי.

• במבוגרים – האבחון נעשה אצל פסיכיאטר מבוגרים או נוירולוג, תוך התמקדות בהיסטוריה התפקודית, ההשפעה על חיי היומיום, ולעיתים בדיקת קיום מצבים נלווים כמו חרדה או דיכאון.

ההבנה שהביטוי של ADHD משתנה עם הגיל מאפשרת התאמה של תהליך האבחון והטיפול – כך שההמלצות יהיו רלוונטיות לשלב החיים שבו נמצא המטופל.

📚 מקורות:

• האגודה הישראלית להפרעת קשב וריכוז – ADHD לאורך החיים.

• Infomed – אבחון ADHD בילדים ובמבוגרים.

• Dopaten – מדריך לאבחון ADHD במבוגרים.

המידע באתר דופטן אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או תחליף להתייעצות עם רופא או איש מקצוע מוסמך.