הבחירה בתרופה להפרעת קשב היא לא טכנית – היא תהליך של התאמה אישית.
התרופות אמנם עוזרות לריכוז, אבל התחושה שהן יוצרות בגוף ובמוח שונה מאדם לאדם. מה שעושה למישהו שקט ומיקוד, עלול לעשות לאחר תחושת לחץ או ניתוק.
הנה ההבדלים המרכזיים:
ריטלין (Methylphenidate)
התרופה הוותיקה ביותר, זמינה בגרסאות קצרות וארוכות.
פועלת מהר יחסית, מורגשת חזק יותר, ובעלת אופי “ממוקד” – מתאימה למי שצריך פוקוס חד לאורך פרק זמן מוגדר.
עבור חלק מהאנשים היא מרגישה “מכאנית” מדי – חדות עם פחות רגש, או נפילה חדה כשההשפעה נגמרת.
אטנט (Amphetamine Salts)
תרופה ממשפחת האמפטמינים. התחושה שלה אחרת – לעיתים פחות דרמטית, אבל יותר “זורמת”.
עבור רבים היא מאפשרת ריכוז ממושך בלי תחושת סטרס. אחרים דווקא מרגישים איתה חוסר שקט פנימי או גירוי יתר.
מגיעה בגרסה קצרה וארוכה (XR), ויש אנשים שעבורם היא פשוט “מרגישה יותר נכון”.
ויואנס (Vyvanse)
תרופה ארוכת טווח עם שחרור הדרגתי. היא מתחילה לפעול לאט יותר, אבל נותנת ריכוז יציב לאורך 10–14 שעות.
מכיוון שהיא מופעלת בכבד (ולא במערכת העיכול), ההשפעה שלה נחשבת חלקה יותר – פחות עליות וירידות.
מתאימה במיוחד למי שזקוק ליום שלם של תפקוד, או למי שרגיש לשיאים חדים של תרופות אחרות.
אז איך באמת בוחרים?
בדרך כלל מתחילים מתרופה אחת, במינון נמוך, ורואים איך הגוף מגיב. אם יש תופעות לוואי – לא מוותרים מיד, אלא בודקים התאמות. אם אין אפקט – לפעמים פשוט מדובר בחומר לא מתאים.
הבחירה מושפעת גם ממה חשוב לך:
יציבות? → אולי ויואנס.
פעולה מהירה? → אולי ריטלין קצר.
תגובה רכה בגוף? → אולי אטנט XR.
גם התזמון חשוב: האם אתה צריך כיסוי לימודי? כיסוי של עבודה? ערב פנוי?
רופאים טובים לא “רושמים ריטלין”, אלא בודקים יחד איתך איך נראה היום שלך ומה קורס – ואז מתאים את הטיפול.