האבחון אצל ילדים דומה באופי שלו לאבחון אצל מבוגרים – אבל דורש הסתכלות רחבה יותר, כי ילדים עדיין מתפתחים, וגם כי מה שנחשב "נורמלי" בגיל 6 לא בהכרח נורמלי בגיל 10.
למי פונים?
האבחון מתבצע לרוב על ידי:
פסיכיאטר ילדים ונוער
נוירולוג ילדים
פסיכולוג התפתחותי או קליני
לא מספיק שרופא ילדים יגיד "נראה לי שיש לו ADHD" – צריך איש מקצוע מוסמך שמכיר את הקריטריונים, ויודע להבדיל בין ADHD לבין בעיות אחרות שיכולות להיראות דומה (כמו חרדה, בעיות התנהגות, עיכוב שפתי או רגשי).
מה כולל האבחון?
שיחה קלינית עם ההורים – על הרקע ההתפתחותי של הילד, איך הוא מתפקד בבית, בגן או בבית הספר, האם יש בעיות שינה, התנהגות, קשרים חברתיים וכו'.
שאלונים להורים ולמורים – בדרך כלל משתמשים בשאלונים סטנדרטיים כמו Conners, כדי לקבל תמונה אובייקטיבית ממספר מסגרות.
תצפיות ואינטראקציה עם הילד – הפסיכולוג או הרופא בודק איך הילד מגיב להנחיה, איך הוא יושב, כמה מהר הוא מוסח, האם הוא מגיב בקיצוניות, מתקשה להתאפק או נוטה להתפרצויות.
לעיתים – מבחן ממוחשב (כמו MOXO או TOVA) – במיוחד כשיש התלבטות אם מדובר בקשיי ריכוז או סתם חוסר שקט זמני.
השלמת מידע ממסגרות חינוכיות – גננת, מחנכת, יועצת. לפעמים אפילו משלבים אבחון דידקטי או רגשי, אם יש חשד לקשיים נוספים.
מה מחפשים באבחון?
האם הקשיים קיימים בכמה תחומי חיים – ולא רק מול מסך או בזמן שיעור.
האם הם מתמשכים לאורך זמן, ולא רק בתקופות של שעמום או לחץ.
האם יש פגיעה בתפקוד – בלמידה, בקשרים החברתיים, בדימוי העצמי.
חשוב לדעת:
לפני שמחליטים על טיפול – תרופתי או אחר – חשוב שאבחון יהיה מדויק ולא חפוז. לפעמים הילד פשוט מתפתח בקצב שלו, או חווה עומס רגשי שלא בהכרח קשור ל-ADHD.
אבחון טוב לא ממהר "לשים תווית", אלא בודק הקשר, סביבה ותגובה לאורך זמן.