שאלה שחוזרת שוב ושוב אצל הורים – לא רק בגלל ההתפרצויות עצמן, אלא בגלל מה שהן עושות לאווירה בבית, למערכת היחסים עם הילד, ולתחושת הכישלון ההורית שמחלחלת בעקבותיהן.
💥 קודם כל – למה זה קורה?
ילדים עם ADHD סובלים פעמים רבות מ־קושי בוויסות רגשי, כלומר:
הם חווים רגשות בעוצמה גבוהה יותר
הם מתקשים "לשים מסננת" בין התחושה לבין הפעולה
ולרוב אין להם את הכלים להרגיע את עצמם ברגעים של תסכול
וזה לא "כי הם לא רוצים", אלא כי המוח שלהם בנוי אחרת.
המערכת העצבית אצל ילדים עם ADHD פועלת במצב תמידי של עוררות גבוהה. הם קולטים יותר, מרגישים יותר, ולפעמים אפילו לא יודעים להסביר לעצמם מה הם מרגישים – רק שזה חזק מדי.
🔁 איך זה נראה בשטח?
סירוב פתאומי לעשות משהו פשוט ("תתלבש, הולכים")
התפרצות בכי קשה בגלל דבר קטן ("החולצה לא נוחה")
דחיפת חפצים, טריקת דלתות, התחבאות, צרחות
הרבה הורים אומרים את המשפט:
“זה מרגיש כאילו אני חי בתוך מוקש רגשי. הכל יכול להתפוצץ.”
🧠 אז מה עושים?
1. מבינים שזו תגובה נוירולוגית, לא חינוכית
ברגע שמבינים שהילד לא שולט בזה, כבר אפשר להפסיק לקחת את ההתפרצות אישית – ולהתחיל לפעול ממקום רגוע ומכיל.
2. מתערבים רק אחרי שהסערה נרגעת
בתוך האפיזודה – לא מנסים “לחנך” או “לסדר התנהגות”.
דווקא ההתעלמות הרגשית, או מעבר לסביבה שקטה, היא לפעמים הצעד הנכון.
3. בונים שפה רגשית עם הילד
אחרי שהסערה עוברת – מחזירים לשיחה בגובה העיניים:
"מה הרגשת?"
"מה עזר לך להירגע?"
"מה נעשה בפעם הבאה?"
4. עובדים עם איש מקצוע על זיהוי טריגרים
הרבה פעמים מגלים שההתפרצות לא "פתאומית" – אלא תוצאה של הצטברות: עייפות, רעב, עומס חברתי או רגשי.
🧩 ואיפה התרופות נכנסות לתמונה?
כשיש קושי קבוע, יומיומי, שמפריע לילד לתפקד או להרגיש טוב –
רופא יכול להתאים תרופה שעוזרת גם לוויסות הרגשי, לא רק לריכוז.
תרופות כמו ויואנס, אטנט XR או קונצרטה לא "מרדימות" את הילד – הן פשוט עוזרות לו לעשות הפסקת חשיבה לפני שהוא מגיב.
🧪 מתוך ניסיון של מטפלים והורים – התרופה לא מוחקת את הרגש, אלא מאפשרת לילד לבחור תגובה אחרת במקום להיגרר לעימות.
💬 משפט שסיפרה אמא לילד בן 7:
“כשהוא התחיל טיפול, פתאום היה לו מרווח. במקום ישר לצעוק – הוא אמר ‘אמא, אני כועס’. וזה היה כמו קסם.”
💡 בשורה התחתונה:
התפרצויות הן לא בעיה משמעתית – אלא קריאה לעזרה
יש מה לעשות – הדרכת הורים, טיפול רגשי, התאמות סביבתיות, ובמקרים מסוימים גם תרופות
הילד לא צריך “שיתקנו אותו” – הוא צריך שיבינו אותו