הרבה הורים אומרים: "יש לו לב זהב, אבל אין לו חברים."
וזו תמצית השבר שילדים עם ADHD חווים פעמים רבות בתחום החברתי – לא כי הם לא רוצים להתחבר, אלא כי משהו ביכולת להתחבר משתבש בדרך.
🤝 איפה מתבטא הקושי?
אימפולסיביות – מתפרצים לשיחה, מדברים בלי פילטר, פוגעים בלי להתכוון.
קושי לזהות רמזים חברתיים – לא מבינים מתי חרגו מגבול, לא קולטים כשילד אחר נעלב.
קושי בוויסות רגשי – נעלבים בקלות, מגיבים בעוצמה, מתפרצים או נעלמים.
קושי להתמיד – מתחילים לשחק, ואז עוברים לנושא אחר, משאירים את החברים מאחור.
💬 מה מספרים הורים?
“הוא רוצה כל כך שיאהבו אותו, אבל איכשהו תמיד זה נגמר בזה שהוא לבד. כאילו הוא לא מבין את הקצב של החבורה.”
“המורה אומרת שהוא נחמד – אבל ילדים לא סובלים אותו. זה קורע אותי.”
—
🧠 ילדים עם ADHD נתקלים הרבה פעמים בדחייה חברתית – לא בגלל "התנהגות רעה", אלא כי המוח שלהם מתקשה להגיב בצורה צפויה, שקולה ורגישה לסביבה.
וזה פוגע. בביטחון העצמי. בשייכות. בתחושת הערך.
✅ אז מה אפשר לעשות?
טיפול חברתי רגשי – בקבוצה או פרטני, ללימוד מיומנויות כמו תור בדיבור, שיח רגשי, זיהוי מצבים.
שיחה פתוחה בבית – לא לחנך מתוך כעס ("מה עשית הפעם?") אלא לשאול: "איך הרגשת כשהם לא כללו אותך?" ולדבר על זה בגובה העיניים.
תמיכה בבית הספר – לעיתים מורה מתווכת או שעה קבוצתית עושים שינוי עצום.
ובמקרים רבים – טיפול תרופתי שיכול לשפר את הוויסות וההקשבה, ולהוריד את ה"אובר־ריאקט" שמוביל לדחייה.
🧩 לסיכום:
ADHD הוא לא הפרעה חברתית – אבל הוא בהחלט משפיע על היכולת להתנהל חברתית.
וזה מקום שדורש הכוונה, הכלה וראיית עומק. לא נזיפות.