אפשר – אבל צריך להיזהר עם זה.
אבחון של ADHD בגיל הרך (4–6) הוא אפשרי, אבל מורכב יותר. בגיל הזה, הרבה מהתנהגויות שנראות "כמו ADHD" הן בעצם חלק נורמלי מההתפתחות – קושי לשבת במקום, מוסחות, אימפולסיביות.
לכן כשמאבחנים ילד בגיל גן, מסתכלים קודם כל על מידת החריגה מההתנהגות המצופה לגילו, ועל השאלה האם הקשיים בולטים גם בהשוואה לילדים אחרים באותה קבוצה.
מתי בכל זאת מתחילים תהליך אבחון בגיל צעיר?
כשהילד מאוד מתקשה להשתלב במסגרת (למשל לא מצליח לשבת אפילו דקה, מתפרץ בלי שליטה, נוגע בילדים אחרים)
כשהגננת או אנשי צוות מדווחים על קושי מתמשך, לא רק "תקופה"
כשההורים רואים בעקביות קשיים בתפקוד הביתי – חוסר ויסות רגשי, חוסר שינה, קושי בביצוע משימות בסיסיות
במקרים כאלה, הרופא ימליץ להתחיל מעקב התפתחותי או אבחון ראשוני, ולעיתים ימליץ להמתין עם הגדרה רשמית של ADHD עד גיל 6 או 7 – כשהתמונה מתבהרת יותר.
מי מאבחן בגיל הזה?
רופא התפתחותי
פסיכיאטר ילדים
נוירולוג ילדים
פסיכולוג התפתחותי
כל אחד מהם יכול להתחיל תהליך הערכה. לפעמים משלבים כמה אנשי מקצוע, במיוחד כשיש חשד לעיכוב התפתחותי או בעיות נלוות.
חשוב לדעת:
לא כל ילד פעלתן הוא ילד עם ADHD.
האבחון בגיל הגן צריך להיות זהיר, סבלני ומבוסס על התבוננות לאורך זמן. לפעמים הדרכת הורים נכונה וסביבה מותאמת פותרת את רוב הבעיות – בלי צורך בהגדרה רפואית או טיפול תרופתי.