הרבה הורים אומרים: "יש לו לב זהב, אבל אין לו חברים."
וזו תמצית השבר שילדים עם ADHD חווים פעמים רבות בתחום החברתי – לא כי הם לא רוצים להתחבר, אלא כי משהו ביכולת להתחבר משתבש בדרך.
🤝 איפה מתבטא הקושי?
אימפולסיביות – מתפרצים לשיחה, מדברים בלי פילטר, פוגעים בלי להתכוון.
קושי לזהות רמזים חברתיים – לא מבינים מתי חרגו מגבול, לא קולטים כשילד אחר נעלב.
קושי בוויסות רגשי – נעלבים בקלות, מגיבים בעוצמה, מתפרצים או נעלמים.
קושי להתמיד – מתחילים לשחק, ואז עוברים לנושא אחר, משאירים את החברים מאחור.
💬 מה מספרים הורים?
“הוא רוצה כל כך שיאהבו אותו, אבל איכשהו תמיד זה נגמר בזה שהוא לבד. כאילו הוא לא מבין את הקצב של החבורה.”
“המורה אומרת שהוא נחמד – אבל ילדים לא סובלים אותו. זה קורע אותי.”
—
🧠 ילדים עם ADHD נתקלים הרבה פעמים בדחייה חברתית – לא בגלל "התנהגות רעה", אלא כי המוח שלהם מתקשה להגיב בצורה צפויה, שקולה ורגישה לסביבה.
וזה פוגע. בביטחון העצמי. בשייכות. בתחושת הערך.
✅ אז מה אפשר לעשות?
טיפול חברתי רגשי – בקבוצה או פרטני, ללימוד מיומנויות כמו תור בדיבור, שיח רגשי, זיהוי מצבים.
שיחה פתוחה בבית – לא לחנך מתוך כעס ("מה עשית הפעם?") אלא לשאול: "איך הרגשת כשהם לא כללו אותך?" ולדבר על זה בגובה העיניים.
תמיכה בבית הספר – לעיתים מורה מתווכת או שעה קבוצתית עושים שינוי עצום.
ובמקרים רבים – טיפול תרופתי שיכול לשפר את הוויסות וההקשבה, ולהוריד את ה"אובר־ריאקט" שמוביל לדחייה.
🧩 לסיכום:
ADHD הוא לא הפרעה חברתית – אבל הוא בהחלט משפיע על היכולת להתנהל חברתית.
וזה מקום שדורש הכוונה, הכלה וראיית עומק. לא נזיפות.
אין לראות במידע באתר תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.
דופטן הוא תוסף תזונה, ולא תרופה. לפני התחלת שימוש מומלץ להיוועץ עם רופא, במיוחד אם אתה נוטל תרופות או מאובחן עם מצב רפואי.