מתי כדאי לשקול פנייה לאבחון – האם מספיק שורה של תסמינים או שמחייבים הפרעה מתמשכת והפרעה לתפקוד בבית או בבית־הספר?

רוב הילדים חווים מדי פעם חוסר ריכוז, פיזור דעת או חוסר שקט – וזה טבעי. השאלה המרכזית היא האם מדובר בהתנהגות שחורגת מגבולות הנורמה, מתמשכת לאורך זמן ומשפיעה באופן ממשי על איכות החיים של הילד ושל סביבתו.

מהניסיון בשטח, הורים נוטים לפנות לאבחון כשהם מזהים שורה של תסמינים שנמשכים לפחות חצי שנה, ושלא נובעים רק מאירוע זמני (כמו מעבר דירה או מתח לפני מבחן). הסימנים שגורמים לרוב לפנייה לאבחון כוללים:

• ירידה מתמשכת בהישגים הלימודיים למרות מאמץ והשקעה.

• תלונות חוזרות מהמורים או מהצוות החינוכי על חוסר שקט, קושי להקשיב או התפרצויות בשיעור.

• קושי משמעותי בארגון – למשל שגרות בוקר וערב שנמשכות הרבה מעבר לנורמלי ומלוות בעימותים.

• פגיעה בקשרים החברתיים – אימפולסיביות, קושי לשמור על גבולות במשחקים או אי־הבנות עם חברים.

מומחים ממליצים לשקול פנייה לאבחון כאשר התסמינים הללו נצפים בשתי סביבות לפחות (למשל, בבית ובבית־הספר), וכאשר הם גורמים לעומס רגשי או תסכול משמעותי לילד ולמשפחה.

השלב הראשון לרוב כולל התייעצות עם רופא ילדים או רופא משפחה, שיכולים להמליץ על המשך בירור אצל פסיכיאטר ילדים, נוירולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי. כך ניתן לוודא שההמלצות מותאמות אישית ושהן מתייחסות לכלל הגורמים האפשריים.

📚 מקורות:

• קופת חולים מכבי – הנחיות לאבחון ADHD בילדים.

• Meuhedet – מתי לפנות לאבחון ADHD.

• Infomed – אבחון ADHD ותסמיניו.

המידע באתר דופטן אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או תחליף להתייעצות עם רופא או איש מקצוע מוסמך.